עלי

בסוכת תמרים צופה לנוף, קשובה אל החי והצומח סביבי, אני יושבת שעות ארוכות וקולעת. כאן בסוכה מתקיימות סדנאות קליעה בה אנחנו חוות יחד את המלאכה ומתפלאות מקסמה ומתוצאותיה, אט אט נהייה סל בידינו.

גדלתי בעין גדי, קיבוץ השוכן בנווה מדבר, מוקף במטעי תמרים ובמעיינות, שם ניטעה בי האהבה לעץ התמר ולחוויית החיים בצילו.

בזמן שהותי במרוקו כמטיילת וכמדריכת טיולים, התוודעתי לתרבות מסורתית ועשירה, שבמרכזה ניצב עץ התמר. נוכחתי לגלות תרבות שעדיין פעילה בימינו בדומה לתרבות של אנשי עין גדי העתיקה כפי שהצטיירה בעיני רוחי. כיוון שהתמר הוא העץ העיקרי הגדל בנאות המדבר בסהרה שבמרוקו, הוא מהווה מקור חומרי חשוב ומספק צרכים שונים מאכילה ועד לבנייה. כאז גם היום לתמר יש גם משמעות סמלית מרכזית.

שם פגשתי סלים ומחצלות דומים לאלו שהתגלו בחפירות במערות מדבר יהודה, פגשתי איתם גם אנשי מלאכה פעילים מהם יכולתי ללמוד טכניקות קליעה מסורתיות. ואכן, כשהגעתי לאזור הסהרה הקדשתי תקופה ממושכת לרכישת מיומנות הקליעה בעלעליו הצעירים של התמר, הלולבים.

בעקבות המפגש עם "תרבות התמר" במרוקו כשחזרתי לארץ מצאתי את עצמי מלקטת חומרים במטע התמרים של קיבוץ עין גדי וקולעת ללא הפסקה, כך נקלעה סביבי סוכה מכפות תמרים אותה כיניתי "בית התמר" מתוך רצון לבטא ולהחיות את המשמעות ההיסטורית והמקומית של התמר. בית התמר הפך למקום בו התחלתי ללמד קליעה ולחוות את מקצב החיים הקשור במלאכה המסורתית, בליקוט החומרים ובהשפעה הנפלאה של כל אלו על נפש האדם.

עם השנים נפגשתי עם עוד קולעים וקולעות בארץ ולמדתי מהם עוד הרבה טכניקות קליעה. הקליעה יחד והשיתוף בידע יצרו קשר מיוחד, השראה והתפתחות של מעין 'גילדה' של קולעים בארץ.

כיום אני מתגוררת עם משפחתי ביישוב רותם, בצפון בקעת הירדן. אל מול הרי הגלעד אני קולעת סלים ומקלעות שונות המשמשות, בין השאר, למחצלות, לגופי תאורה ולנוי, מלקטת חומרי קליעה מהסביבה ומלמדת קליעה בסוכה שבחצר ביתי. עד היום חלקי התמר השונים, הלולבים, כפות התמרים, הסנסנים ואפילו הסיבים סביב הגזע שנשזרים לחבלים, מהווים מקור מרכזי לעבודת הקליעה שלי. לצד התמר אני קולעת בצמחים מקומיים נוספים דוגמת הגומא והסוף הגדלים בסמוך למקורות מים, בשיבולי החיטה ובחוטרי הזית הצעירים הגדלים במטע המשפחתי.

תפריט